עיון מחדש בהחלטה הנוגעת לחלופת מעצר אפשרית על פי סעיף 52(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996, בהתקיים שלושה תנאים חלופיים: גילוי עובדות חדשות, שינוי נסיבות או חלוף זמן ניכר מעת מתן ההחלטה המצדיק הקלה בתנאים המגבילים.
על בית המשפט לבחון, למעשה, האם השתנתה נקודת האיזון הראויה בין עניינו של הנאשם לבין האינטרס הציבורי בהגנה על בטחון הציבור (ראה בש"פ 6678/08 יהונתן רבינוביץ נ' מדינת ישראל, פס' 23 לפסה"ד מיום 10/8/2008, פורסם בנבו).
עיקר בקשתו של המבקש 1 לביטול מעצר הבית נשענת כאמור על הנימוק בדבר הזמן שחלף ממתן
ההחלטה המקורית והזמן הרב שיחלוף עד לשמיעת ההוכחות בעניינו.
על משמעותו של ציר הזמן לגבי בקשות כגון דא נפסק כי -
"השיקול שעניינו הזמן שחלף מאז מתן ההחלטה המקורית על מעצר או על שחרור בתנאים הינו שיקול המשתנה בהתאם לנסיבות העניין, ולא ניתן לקבוע מהו פרק הזמן המצדיק עיון מחדש בהחלטה בעניין מעצר או שחרור בתנאים. במסגרת השיקולים שעל בית המשפט לשקול על מנת לקבוע האם משך הזמן שחלף מצדיק עיון מחדש בתנאי השחרור אם לאו, נמנים, בין היתר, חומרת העבירה המיוחסת לנאשם, מידת המסוכנות שלו, התנהגותו במעצר או אופן עמידתו בתנאי חלופת המעצר ונסיבותיו האישיות: המשפחתיות, הכלכליות והנפשיות. לאור כל אלה יש לערוך איזון בין הפגיעה הנגרמ לנאשם הספציפי בשל חלוף הזמן, אל מול הפגיעה באינטרס הציבורי או בהליכי המשפט" (כב' השופט י' דנציגר בש"פ 2254/08 ברקו נ' מדינת ישראל , פס' 14 לפסה"ד מיום 19/3/2008, פורסם בנבו).
למבקש 1 מיוחסות עבירות אלימות קשות וחומרתן עולה בעליל מתיאור העובדות בכתב האישום. נוכח חומרת העבירות, מסוכנותו של המבקש וקיומה של עילת מעצר נגדו, הוא שוחרר בתנאים מחמירים למעצר בית, שתכליתו למנוע חיכוך בין המבקש לבין המתלוננים ולהגן עליהם כמו גם על כלל הציבור מפניו.סבורני, כי פרק הזמן שחלף מאז שוחרר המבקש למעצר בית איננו ארוך דיו באופן המצדיק שינוי מהותי של תנאי השחרור, קל וחומר שלא את ביטולו של מעצר הבית - ביטול אשר ייטול למעשה את העוקץ מתכליתה של חלופת המעצר. גם העובדה כי במועד שמיעת ההוכחות תחלוף כשנה מרגע שחרורו של המבקש למעצר בית - אינה עילה לשינוי תנאי השחרור המקוריים באשר אין בה משום "נסיבה חדשה" המצדיקה שינוי התנאים המגבילים .
מעצרו של המבקש 1 הינו "מעצר עד תום ההליכים", אשר כשמו כן הוא- מעצר עד לסיום ההליך הפלילי ומתן פסק דין בעניינו, ולעתים הליך זה מתמשך שנה ויותר, הן בשל העומס על בתי המשפט והן מסיבות שונות אחרות שאינן רובצות בהכרח לפתחו של הנאשם. יש לזכור גם, כי מעצר בית מושת על נאשם כחלופה למעצרו בפועל . בענין זה ציין ביהמ"ש העליון, לא אחת, כי
" קיימת נטייה מצד נאשמים וסנגוריהם בשלב הראשוני של הדיון להפיג את חששותיו של בית המשפט בהצעה להגביל באופן מוחלט את תנועותיו של הנאשם שישוחרר בערובה למעצר בית מלא, רק על מנת לחזור ולטעון בהמשך לפני בית המשפט כי התנאים המגבילים הינם קשים מנשוא ולבקש הקלות שונות בתנאי מעצר הבית" (כב' השופט י' דנציגר בש"פ 4315/12 אחמד המאם נ' מדינת ישראל, פס' 9 לפסה"ד מיום 13/06/12 . ראה גם דברי השופט ד' לוין בבש"פ 3791/92 אוטמזגיןנ' מדינת ישראל, פ"ד מו 186 ,190 (1992); דברי השופט ג' בך בבש"פ 4672/92 בכר נ' מדינת ישראל מיום 6/10/92, פורסם בנבו).
אינני מקלה ראש כמובן במגבלה הקשה שמטיל מעצר בית על חירותו של המבקש 1, וערה אני לכך שהעובדה כי מדובר במעצר בית מלא ולא במעצר "רגיל" אינה פוטרת את בית המשפט מעיון חוזר בתנאים המגבילים המקוריים וממתן הקלות מסוייימות בתנאי השחרור. ואולם, הקלות כאלו כבר ניתנו בעבר למבקש דנן. כיום יוצא כאמור המבקש 1 לתפילה שלוש פעמים ביום, וכן לשלוש שעות התאווררות בפיקוח בין השעות 11:00-14:00. בעבר הותר למבקש 1 אף (בהכסמת המאשימה) לצאת לעבודה בין השעות 7:30 ל-16:30 , ולא מן הנמנע כי ישוב לצאת ולעבוד בהמשך אם יחפוץ בכך.
לאור האמור לא מצאתי כי יש מקום לביטולו של מעצר הבית או לשינוי בתנאים המגבילים שהוטלו על המבקש 1 במסגרתו.
אשר למבקש 2 :
הסכמתה של המאשימה לשהותו של המבקש 2 במעצר בית בכתובת הוריו בישוב עופרים היתה הסכמה זמנית שבאה לקיצה עם תום מבצע "עמוד ענן" בדרום הארץ. חרף זאת המשיך המבקש 2 לשהות בפועל בבית הוריו ביישוב עופרים גם לאחר תום המבצע, ועל אף דרישתה של המאשימה כי ישוב לבית דודו בקרית מלאכי.
אין ספק, כי המבקש עשה דין לעצמו ולמעשה הפר את תנאי השחרור המקוריים, והתירוץ בו תירץ הפרה זו (בדבר קיומו של סכסוף ירושה) הינו תמוה וסתום. אמנם, המאשימה לא טרחה למצות את הדין עם המבקש, עקב הפרתו את תנאי השחרור, ולא הביאה למעצרו כפי שטענה כי תעשה, גם לאחר שנודע לה כי הוא ממשיך להתגורר בבית הוריו, ואולם אין בכך כדי "להכשיר את השרץ " ולאפשר למבקש 2 לשנות על דעת עצמו כתובת מעצר הבית.
למבקש 2 , שלא כמו המבקש 1 עבר פלילי, והעבירות דנן בוצעו על ידו שעה שתלוי ועומד נגדו מאסר מותנה בר הפעלה בן 6 חודשים, אשר הוטל עליו במסגרת הליך פלילי אחר בגין תקיפה בנסיבות מחמירות בצוותא חדא עם אחרים. לאור מסוכנותו זו של המבקש 2 אין מקום להורות על שינוי כתובת המעצר למקום מגוריו ביישוב עופרים, בו בוצעו העבירות נשוא כתב האישום.
לאור הסכמת המאשימה בדבר העתקת מקום מעצר הבית לבית דודתו של המבקש 2, ריקי קרני, ברחוב השומרון 7 בחולון - אני מורה על שינוי כתובת מעצר הבית לכתובת הנ"ל .
סוף דבר
הבקשה נדחית בנוגע למבקש 1 ומתקבלת בנוגע למבקש 2 .
תנאי מעצר הבית בנוגע למבקש 1 יוותרו על כנם.
המבקש 2 ישהה במעצר בית בבית דודתו, ריקי קרני, ברחוב השומרון 7 בחולון ובפיקוחה, וזאת בכפוף לכך שהגב' ריקי קרני תחתום על ערבות צד ג' על סך 20,000 ש"ח לקיום התחיבותה לפרק על המבקש 2.